• עומר ברק

הפרדה זה טוב (10)

אופוריה

בסוף השבוע שעבר הזמנתי את שותפי לפרויקט ההפרדה לקבל את התוצרת אשר הבטחתי להם:

קומפוסט משובח שמקורו בפסולת שלהם.

8 שכנים הגיעו עם דליים וקיבלו את תוסף האדמה המשובח.

היתה אוירה של אופוריה וזה מאד מובן.

כשרואים את כל התהליך מתפוח ועד קומפוסט אי אפשר שלא להתאהב.


טוב, אופוריה מטבעה לא מחזיקה זמן רב.

זה איזשהו רגע שיא ואחריו חוזרים לשגרה (או מקבלים מכה)










התפכחות

יומיים אחרי דפיקה בדלת.

בפתח הבית - פקח עם הבשורה שהתקבלה תלונה במוקד העירוני על שימוש בשטח הציבורי.

אתה מתבקש בתוך 3 ימים לפנות את המטרד או שתקבל דו"ח.

מה אומר ומה אגיד: הלם.

איך פעילות קהילתית, עם כוונה טובה ובשורה אמיתית מסתיימת בתלונת אזרח?

חשוב לציין - אני מתחזק ומתפעל את שני הקומפוסטרים לעילא ולעילא.

בקומפוסטרים אין מטרדים, אין ריחות אין כלום.

הפעילות מתרחשת בתוך האדמה ולא מעליה והכל נקי ומסודר.


אחרי ההלם הגיעה הזעם. שיתפתי בוואטסאפ של הרחוב את ההודעה הבאה:

" מי אתה שכן קטן ומשועמם שפנית למוקד העירוני בתלונה

שהפעילות הקהילתית הכי משמעותית של הרחוב הזה

שנותן שירות משותף ל-12 משפחות, מפריעה לך.

ועל מה? שיש שם ג'וקים וזבובים.

כנראה מעולם לא היית בסביבתו.

רק בריאות "


התגובות לא איחרו לבוא ונעו בטווח שבין "אני בשוק" ל-"גם משועמם וגם טיפש".


להפוך את הלימון ללימונדה

כולם זועמים, כולם בעדי אבל אני מחזיק התראה שיש לטפל בה.

אז פעלתי.

ת'אמת הפתעתי את עצמי כי המקרה הזה הוציא ממני הרבה אמוציות (שזה רגיל)

אבל גם הניע אותי לפעולה.

כי יש רגעים שאין מה לעשות, צריך לנגב את הדמעות, להפשיל שרוולים ולהתחיל לעבוד.

וזה מה שעשיתי:

דיברתי עם מנהלת איכות הסביבה בעיר אשר היתה מאד אמפטית אך דבקה בצד העיריה:

זה שטח ציבורי, משהו יכול ליפול, צריך לעשות בתאום עם העיריה.

דיברתי עם מחזיק תיק איכות הסביבה בעיריה שמאד תמך והתחייב לסייע. הוא אפילו

אמר - אנחנו נסייע בשילוט, גידור וטיפוח (נחייה ונראה)

דיברתי עם האופוזיציה של העיריה (תושב שהתמודד לראשות העיר והפסיד)

שגם הגיע לראות במפגע. ודיבר עם מנהל אגף שפ"ע

כמובן דיברתי 3 פעמים עם הפקח (אנחנו כבר חברים).

ולבסוף כתבתי מכתב בקשה למנהל אגף שפ"ע בבקשה לאשר לי שימוש בתא שטח

בגודל 6 מ"ר ששימש מחראת כלבים קודם לכן.

למכתב צירפתי מעל 30 חתימות של השכנים ברחוב וביקשתי את הערותיהם.


למה שאתרגש לבד? תראו מה כתבו לי:

  1. המיזם הנ"ל מבורך. ירוק ושומר על הסביבה. עומר מקפיד על הסדר והנקיון. בשבוע שעבר קבלנו קומפטסט לדישון הצמחים בגינה. הכל טבעי. אנו זורקים פחות זבל למטמנות של המדינה. פרוייקט המהווה דוג'. אסור לפנותו.

  2. פרויקט מבורך. לא מפריע בשום צורה ואופן. מחראת כלבים הפכה לפרויקט שראוי לפרסום אשר מחנך את הסביבה ולו בקצת. אני הייתי מביא לפרויקט הזה את הילדים מכל בתי הספר ללמוד איך לעשות קצת למען הסביבה ללא מאמץ . להגיש על זה דו"ח? הגזמתם ובגדול.

  3. פרוייקט מבורך שתורם לסביבה בכלל ולכל מאיתנו בפרט, מאפשר לנו להיות עם פחים ללא פסולת רטובה עם ריחות נוראיים. וכך גם מפחית את כמות הזבובים והמקקים בפחים. עומר מזמנו החופשי מתדרך מסביר ודואג לטפח את הקומפוסט והאיזור שיהיה נקי ונעים. ממליצה לכם להגיע לראות וחבל מאוד לעצור יוזמה מבורכת כזו.

  4. אנחנו מאוד מעריכים את העשייה של עומר ברק, שמאפשרת לנו בקלות לקחת חלק בפעולות שמיטיבות עם הסביבה. חיכינו הרבה זמן למהלך שיקל עלינו את הפרדת הפסולת. חזון חלוקת הפחים החומים, שהעירייה טרחה לפזר, מתממש. נשמח שתשמרו על קו אחיד ותאפשרו לנו להעביר את הפסולת מהפחים הנפרדים למקום אליו היא אמורה להגיע-חזרה לאדמה. ראוי להעריך תושב שלוקח אחריות ציבורית וסביבתית ולבדוק איך אפשר באמצעים עירוניים להגדיל ולהרחיב את הפעילות שלו.

  5. הפעילות המבורכת של יצירת הקומפוסט מזבל אורגני שאנחנו מייצרים, מעבר להיותה ערך סביבתי קיימותי, הינה בעלת ערך חברתי גדול וראוי שיהווה דוגמא לעוד רחובות ושכונות בעיר.

אם קראתם עד כאן ודאי הבנתם את הלך הרוח וחיבור השכנים לתהליך.


את השילוט שתלינו בשטח ומסביר על התהליך נסיר בשלב זה ונמתין להחלטת העיריה

את מפעל ההפרדה אנחנו ממשיכים כרגיל ובכל הכח.


מה דעתכם?








©2019 by SLOW DOWN